הבלוג שלי

זוהר - חלק 2

4:20 לפנות בוקר, אני מתעוררת מקול הבכי של זוהר. אני מגיעה למיטה שלה ומגלה שהיא רטובה לגמרי.

״אוי בובה שלי, את לא מרגישה טוב?״

״לא, לא, לא״ היא עונה לי בחמידות יתר.

״בסדר מתוקה, אמא תמדוד לך חום עכשיו ואח״כ תביא טטרה קרה טוב?״

וכמו איזו מאמטבע אני אוספת את הילדה ועוטפת אותה בחום, מלטפת ומנשקת אותה כמו הגורה הקטנה שלי תוך כדי שאני מניחה רטיות קרות עם לבנדר על המצח החם שלה. אז זהו שלא.

זוהר - שנתיים לפרצוף

השעון הירוק מראה 4:25 , עדיין חושך בחוץ ואני לא יכולה להתעלם מנוכחות כף הרגל הקטנה שתקועה לי באוזן השמאלית. אני מצליחה למלמל מתוך שינה משהו כמו: " האוווהההה..מממ…" מסתובבת לצד השני תוך כדי ניגוב השאריות של הלילה אבל מישהו החליט "לקלף" לי את העיניים מהמקום. "זוהר, תחזרי לישון.." אני ממשיכה למלמל. אבל הקטנה החליטה שעכשיו הגיע הזמן לקום ולשחק ומכניעה אותי סופית עם "פליק-לאק" מסתובב היישר אל תוך הפרצוף שלי. "בסדר, בסדר… אני קמה" 

אוסטריה 8.2018

טוב, סוף סוף מתיישבת לכתוב על 21 יום באוסטריה. כמה דגשים לפני זה: אנחנו (זוג + בת 2 ובת 6) פחות חיפשנו למלא את היום באינסוף אטרקציות, להגיע לכל נקודת ציון בגוגל ולנצל את כרטיסי ההנחות. החלטנו על טיול ברגוע ע"מ באמת לנסות לנוח חלק מהזמן ולא רק לנהוג, לטפס ולעמוד בקצב.

ברצלונה

משבצת משבצת... קרני השמש עברו את הווילון והגיעו לי עד האף. פתחתי את העיניים ובהיתי בשעון המעורר. העין התפקסה על הקווים הזוהרים: 8:30 בבוקר.

לא הראשונה ולא האחרונה

Jesus fucking Christ או בתרגום חופשי "עוד יומיים למניאק". שוב אנחנו כאן. מתחילים את הסבב מחדש. "את לא תזכרי כלום מהלידה הראשונה כולכם אומרים וכולכם טועים.