פוסט סופר בנאלי - על מה אני (אנחנו) מתחרטת ביום יום או פעם בשנה כשאני משתכרת בערב פסח עם המשפחה בזמן שאני מחכה לאוכל..
- סיפור חיי, מתחרטת שצילמתי לקוחות (צילומי הריון בסטודיו) ששאלו אותי לפני, האם אני אוכל לצרף את אבא/אמא שלהם שלא עלו לארץ, לתמונות בפוטושופ. את, בעירום חלקי ואבא במעיל פרווה ליד. בקיצור זה לא הולך.
- כולנו היינו שם, כשאני עוברת ליד פנטהאוז או בית שווה, חושבת לעצמי איזה סתומה הייתי ואיך לא קניתי מניות של אמזון/גוגל/אפל כשהייתי בת 5 במקום סוס פוני מחורבן (סתם, לא היה לי סוס פוני, אבל היה לי נינטנדו, שברתי אותו אחרי שזרקתי אותו על אחי).
- מתחרטת על כל הודעות הנאצה ששלחתי למיכאל כשכעסתי עליו. מסתבר שהמניאק החכם הזה שומר את הכל, ושולף לפי סדר כרונולוגי בוויכוחים שלנו… אני:"בחיים לא לכלכתי על אמא שלך! בחיים!!!" מיכאל (מצוטט מהודעה של 1.6.2017): "אמא שלך דפקה אותך אחושלי. שתלמד לתקשר בעצמה קודם הרוסיה הקרה!!"
- מתחרטת שלא פיתחתי תחביב שהייתי טובה בו. לא יודעת כמה זה אמא שלי אמינה אבל היא תמיד אמרה לי שהייתה הכי טובה בשכבה בטניס, ציור, ריצה, שירה ושחמט. עכשיו שאני חושבת על זה, נראה קצת לא אמין...אולי רק שחמט.
- מתחרטת על שקרים קטנים (רק כשתופסים אותי).
שנת 2003, בחור1: "הי, נפגשים היום?", אני: "לאאא...אני עם חום מתה במיטה..".
שעה 22:00 - אני מנסה לצאת מאילקה עם בחור2 נתקלת בבחור1 ושופכת עליו קצת בירה.
- מתחרטת כשמישהו שאני מכירה נפטר ולא הייתי שם יותר בשבילו, ממש מתבאסת על עצמי, ובמקום רגע להבין שאני אשכרה בחיים והבחור השני לא בחיים. אני מתמלאת ברחמים עצמיים. אז לא מתחרטת בסוף!!! יאללה לחגוג את החיים באילקה!!!
- מתחרטת (כהורה) כשאני נכנסת באמא של הבנות שלי - קורה בד"כ לפני השינה, מעמידה בפניהן 2 אופציות-
או להיכנס למיטה ולהירדם תוך שניה או לא להגיע לגיל 4 או 8 בהתאמה.
אחרי שהן נרדמות אני (מלאה בבוז עצמי) באה למיטה שלהן, מעירה אותן ואומרת סליחה, הן לא ככ מזהות אותי מתוך שינה ואומרות "אבא אבא". כוסעמק.
על מה אתם מתחרטים? אין כמו לבכות על חלב אורז אורגני שנשפך!
היום מתלווה אלי עדי בשבוע 32. ביום היא ספרנית ובלילה היא גיבורת על שמצילה את העולם ממניאקים שנדחפים לתור בסופרים בצעדים קטנים בקטע של "לא שמתי לב שאני אוכף אותך אבל אני אוכף אותך למרות שאת בוהה בי בבוז!!!"
