רפרש, רפרש, רפרש, רפרש, רפרש.
נועה איזנשטט - נכשל.
סוף סוף הבנתי מה כל המצב הזה מזכיר לי. לפני כ-17 שנים, כשעוד לא היו צילומי הריון, ניסיתי ללמוד צילום.
בהתרגשות רבה הגשתי את הפורטפוליו שלי מהבית, והתיישבתי אחרי שבוע על האתר של הציונים. מרפרשת כל 5 דקות. מחכה שמשהו ישתנה בדף הלבן על המסך. אחרי יום וחצי של לחיצות שמי קפץ עם ציון די נכשל.
כנ"ל היום. מבלה מול חדשות/טלוויזיה/שמועות - מחכה שמשהו ישתנה עם איזו חדשה מרעישה.
אבל אני לא בקטע של פילוסופיות על הבוקר. יש לנו מספיק כאלה חכמים. אני מרגשת את עצמי עם החוויות הביזאריות היום יומיות שלי :)
- קודם כל מודה, אני חלשה. נשברתי והזמנתי ז'קט עור יקר מדי (אמנם היה במבצע אבל עדיין זה אומר שאני מפסיקה לקנות לחם כוסמין ועופרי תסיים את השנה בבית ספר ממלכתי רגיל).
- השכנים בבניין ממול החליטו כל ערב לעשות בגינה של הבניין קריוקי. הם עדיין מנסים להבין מי המלשן שמתקשר כל ערב לשוטרים ואומר שיש התקהלות של יותר מ-10 אנשים (באמת יש! הם כאילו משפחה אחת, אבל זה משנה?).
- בגלל הז'קט הסופר מגניב שקניתי - מיכאל ביקש ממני לוותר על מותרות אחרת (כרגע שוקלת לוותר על יחסי אישיות עם מיכאל).
- הייתה פגישת זום של כיתה א1 של עופרי. כל ההורים הציגו את העבודות והמשימות שהילדים עשו החודש. נפל לי האסימון שהמיילים שמחקתי כל הזמן הזה לא היו ספאם.
- הבנתי שארגזי משלוח של ירקות אורגניים שהשכנים משאירים יומיים מחוץ לדלת - זה לא בגלל הקטע של הכיבוד אלא קורונה.
- סוף סוף הגיעו חבילות מאליאקספרס שהזמנתי לפני 3 חודשים. מנסה להיזכר מה חשבתי לעצמי ולמה קניתי קולב בגדים עם פנס שמתפקד גם כמעצור לדלת.
- בשעה 15:00 כל יום, אני והפנסיונרים של הבניין מריצים גרסאות לקונספירציות של היווצרות הקורונה. בינתיים מובילה שמחה - היא טוענת שמדובר בפעילות של מוסד שמסייעת לבירה נשר לחסל תחרות בינלאומית.
אז כמו שאמא שלי אומרת.. מה אגיד ומה אספר? את החוויות שלי היום מלווה עופרי שלי, היא מתנדבת בתחנת חלל בינלאומית שחזרה לארץ במיוחד לעשות איתי בוק משפחה ולהשלים מלאי של בירה נשר.
