טוב לי עם צילומי הריון ומשפחה, תמיד רגילה לשמוע בטלפון... "שלום.. אני שבוע 21, יש לי בטן גדולה / קטנה...", כך שבשנייה הראשונה לא נפל לי האסימון.
"הייאוש, הגעתי לסטודיו נועה איזנשטט?" (כן), "אפשר לדבר עם נועה הצלמת מהסטודיו?" (כן כן זו אני), "הי מדברת סיוון חברה של תמר, חברה של יעל, שאימא שלה הצטלמה אצלך".
עושה 1+1. כנראה מדובר בילדה בגילאי ה – 12, צילומי הריון? העולם התהפך? אחרי שטף מילים מהיר מהצד השני הבנתי את הפואנטה רק כשהגיעה המילה "בוק בת מצווה".
(אחזור רגע 15 שנים אחורה לשנת 99 לפני הספירה).
אני לבושה בנעלי TRACK מגוחכות, עם מכנס שחור וחולצת כפתורים לבנה, צועדת בנמל יפו לאט לאט, מלפני רץ צלם מ"צלמי זגורי" (שאז היו הכי טובים ברמת גן :) ) וצורח "לאט!!!! לאט!!! כן יפה!!! לאט!!! תשימי יד על המעקה!!!!", מאחורי אימא ואחותי צועקת גם כן... ואני נקרעת בין רצון עז לקפוץ ראש לתוך שובר גלים לבין לדחוף את הצלם לכביש כי בדיוק באה משאית...
נזכרתי בעצמי בגיל 12... מושפעת מכל דבר. נעה בין דיכאון עמוק לבין שמחות חסרות משמעות. צורחת בלי סיבה על כולם. היו גם צדדים טובים... כן, אבל לרוב הם בלטו בין השעות 23:00 עד 07:00 כשישנתי. לכולנו זיכרונות כל כך הזויים שאנחנו (או לפחות אני) לא מאמינים שהיינו לדמות המשונה הזאת בגיל 12.
אחרי שנרגעתי, פתחתי קצת מחשב לראות מה קורה בימינו בעולם צילומי בת המצווש...
התרשמתי. מייד דמיינתי את הקטנה שלי וחשבתי – איזה כיף שאימא שלך צלמת, אחרת היית חוטפת שתי כאפות אם היית מצטלמת באחד מהבוקים שעלו בעמוד הראשון!
האם חייבים להצטלם בבגד ים? עם חולצת בטן וכובע של קאוובוי? ונכון שיש את הקטע הזה של תמונה בשחור לבן עם ורד אדום (פלאי הפוטושופ ברוכים הבאים ל-2014) אבל נו בחייאת... די עם זה.
את גם לא צריכה טונה של איפור מוגזם, נעלי עקב או ליפסטיק אדום, זה נחוץ יותר לנו – הזקנות :).
אז בקיצור, אולי בכל זאת אוכל לתרום קצת, פחות הרי זה יותר, פחות אפקטים של מחשב, פחות accessories מיותרים, פחות מסביב כך שתישאר מזכרת אמיתית, בה את העיקר וכשתזכרי בה... אולי לא תרצי לדרוס את הצלם (או את הצלמת החמודה).
אז אני מניחה שזוהי התחלה של הרפתקה חדשה בשבילי...
שלכן, בנות יקרות..
נועה איזנשטט
* (אם מישהו מ"צלמי זגורי" קורא את זה, אז באמת הייתם אחלה... זה פשוט אני, הגיל אתם יודעים היה בעייתי קצת :) )
