זוהר - חלק 2

זוהר סיפור ילדות

 

 4:20 לפנות בוקר

 אני מתעוררת מקול הבכי של זוהר. אני מגיעה למיטה שלה ומגלה שהיא רטובה לגמרי.

״אוי בובה שלי, את לא מרגישה טוב?״

״לא, לא, לא״ היא עונה לי בחמידות יתר.

״בסדר מתוקה, אמא תמדוד לך חום עכשיו ואח״כ תביא טטרה קרה טוב?״

וכמו איזו מאמטבע אני אוספת את הילדה ועוטפת אותה בחום, מלטפת ומנשקת אותה כמו הגורה הקטנה שלי תוך כדי שאני מניחה רטיות קרות עם לבנדר על המצח החם שלה.

אז זהו שלא.

האמת היא שרצתי בטיל למיטה כי היא צרחה כ״כ חזק! שחשבתי שחייזרים תוקפים את הבית! ואחרי משהו כמו שלוש דקות של ״רצח עם״ הגדולה התעוררה והצטרפה ל״מקהלת הבאסה של הלילה״.

לונג סטורי שורט – כולם קיבלו נובימול, כולל מיכאל.

6:37

 החורף שוב חזר ליומיים וחצי עד השרב הבא. זוהר ומימי מתחת לפוך ואני מבחוץ מחבקת אותן באלכסון משופע, (אם אתם הורים, אתם בטח מכירים את התנוחה). אני יוצאת בעדינות מהתנוחה הא-סימטרית, מנסה לא להעיר את הבנות, מגיעה לסלון ומנסה להעיר בכוח את בעלי היקר מהספה.

״בוקר״ אני נעמדת מולו בחצי חשיכה.

״בוקר״, הוא מתעורר כמו איזה קפיץ סובייטי.

הוא קם במהירות ומקפל את המצעים מהלילה, חולף על-ידי כאילו היינו זרים לרגע והולך את הליכת ״הווק אוף שיימלס״ למקלחת.

בינתיים הבית חשוך, הסערה בחוץ חוגגת ובמוחי אני כבר מבטלת את בוק הבת מצווה של הצהריים. הבוק היחיד שיהיה היום במקרה הטוב - יצולם בג'יבמורי באחד הקניונים...

 8:08

 אני מחליטה לנצל את ההפוגה של הגשם ולקפוץ למרום נווה להתאוורר קצת עם קפה ומאפה לפני התור לרופא ילדים. בדרך אני שרה ״ קפה ומאפה לפני הרופא, יא יא יא״ כמו איזו ראפרית לילדה, (מחוסר שעות שינה לא השתחרר לי עדיין הורמון ההיגיון במוח), מה שגורם לילדה להתעצבן עליי עוד יותר.

אנחנו נכנסות לרשת כלשהי, נקרא לה ״פולידין״.

תור של ״מה חשבתי לעצמי שהבטחתי לילדה סוכר?!!״ משתרע לפני, אבל אני נאחזת בעובדה שזוהר בטח תצרח שם קצת ואולי יוותרו לי.

מלפני כל מיני אנשים שמנסים להתקדם על חשבונם של אנשים שבאמת עומדים ומחכים בתור, נקרא להם ישראלים.

״סליחה, יש מצב לשלם רק על הקפה והמאפה? אני עם ילדה חולה פה בעגלה״. מקווה שכולם יבינו אותי.

אבל הקהל הישראלי לא היה מוכן לוותר כאן והרים לי גבה (חד-גבה רצינית יש לציין).

״גם אנחנו מחכים כאן הרבה זמן״ עונה לי גברת עם סלים וממשיכה לקנות את כל העוגות שבויטירינה השקופה.

זוהר? איפה את? אומייגוד הילדה לא בעגלה !!!

אני מתחילה לצעוק במאפייה: ״זוהר! זוהר! איפה את? זוהרררררר!!??״

״אמא, אני כאן! ״ אני מגלה את הילדה מתחבאת מתחת לדוכן של המאפינס מעוכה בקרם שמידט על הפרצוף!

הילדה נקרעת מצחוק ואני מנסה להסדיר את הנשימה שבלב.

12:30

 סוף סוף יוצאים מהרופא. לילדה צומחות שיניים או שזה וירוס (?! תודה לאל שיש רופאים בעולם הזה).

חזרנו הביתה ורציתי את הכל ביחד, או שום דבר.

רציתי לישון ולשכוח מכולם, רציתי שזוהר תרגיש יותר טוב , אבל יותר מהכל רציתי שמיכאל יחזור לישון במיטה. מרוב מחשבות לא יכולתי לשמוע את עצמי מדברת והחלטתי לסמס למיכאל.

״אנחנו צריכים לדבר :)״ סימסתי לו כמו איזו טינייג׳רית אחת (חולה על האסמסים האלה).

״על מה?״ הוא עונה לי בקרירות ללא סמיילים,

״כשתגיע הביתה נדבר״ סיימתי את השיחה עם 1-0 לי. הפעם אני לא מוותרת לו, הלילה זה הלילה, אבל כנראה לא מה שאתם חושבים.

 18:25

 מיכאל נכנס הביתה באיחור ואני בינתיים הרתחתי מים והתחלתי להכין כוס תה מנחם כיאה לסגירת היום הנפלא הזה.

ישבנו בשקט וחיכינו שכל אחד ואחת מאיתנו יתחיל לדבר.

הקומקום רתח ושבר את השתיקה שביננו כמו רכבת שיורדת מהפסים.

״מה נועה?״ נו, דברי.

״אני לא זו שצריכה לדבר הפעם, הגיע הזמן שאתה תתחיל לדבר לשם שינוי״ אני מפנה לו את הגבות למעלה.

הוא משפשף את העיניים כמו תינוקת בחלון שינה ולוקח את המפתחות של הרכב, אני בהלם.

 לא יכולתי לחכות יותר ופשוט התפרצתי עליו: ״ זה כל מה שאתה יודע לעשות.. לברוח? לא?!!

אז לפני שאתה בורח תחשוב לרגע, מתי הייתה הפעם האחרונה שישבנו לדבר כמו שצריך?!

מתי בכלל הפגנת סוג של חיבה בשבילי?!

סבבה! פשוט תקום ותלך!״ הגעתי לנקודת רתיחה עם עצמי (רעמים וברקים ברקע)

״סיימת עם המונולוג שלך? שכחתי משהו באוטו, כבר חוזר״

הוא מסתובב ויוצא בנחרצות ואני נשארת עם כל האוויר שהוצאתי עליו לבד במטבח.

אני מנסה להבין את הסיטואציה ומעבירה 7 שנות נישואין ברוורס עצבני לאחור.

 תוך כדי שכל המחשבות רצות לי בראש, מיכאל פותח את הדלת כשהוא מחזיק בידו 2 קופסאות של מרק מהקפה האהוב עלי.. אני מופתעת (מאוד) מהסיטואציה ושואלת בגסות: ״ מה קנית לי? בטח מרק שאני לא אוהבת״

״תפתחי כבר, יא מעצבנת״

אני פותחת בהתרגשות את הקופסא ומגלה את הריח האהוב עלי - מרק מיניסטרונה(!).

אני נושמת את המרק - חם, מנחם, סממן קטן של בדיוק מה שאני צריכה בדיוק עכשיו.

״אני יודע שלאחרונה אנחנו לא מדברים הרבה, אני פשוט עובר תקופה קשה עם עצמי, עבודה חדשה וכאלה״.

פאוזה:

חשוב להבין בנות, אם מדובר במצב בו אתן רווקות וגבר ״עובר תקופה עם עצמו״ משמע שהוא עובר הלאה לתקופה אחרת עם עצמו (בלעדייך).

אבל, כשאתם נשואים והגבר עובר תקופה עם עצמו זה אומר:

א. הוא לא מקבל מספיק סקס

ב. אתם לא יוצאים מספיק בלי הילדים

ג. הוא לא רואה מספיק חברים

ד.  כל התשובות נכונות.

 
חיבקתי אותו חזק כמו שזוהר מחבקת את הדובי שלה והבנתי שאנחנו באמת משתנים וגדלים ומה לעשות גם מזדקנים.. אלה החיים. מיכאל חייב לי קצת צומי ואני חייבת למיכאל דייט.. ועוד כמה דברים שעשינו אחר כך..

לילה טוב

כל הזכויות שמורות 2016 © סטודיו נועה איזנשטט
- צילום הריון, צילום ילדים ומשפחה
חייגו: 054-5857477, כתובת: רמת גן, שדרות ירושלים.
כתבו לי באמצעות הטופס ליצירת קשר.