לא הראשונה ולא האחרונה

לא הראשונה ולא האחרונה

Jesus fucking Christ או בתרגום חופשי "עוד יומיים למניאק".

שוב אנחנו כאן. מתחילים את הסבב מחדש. "את לא תזכרי כלום מהלידה הראשונה כולכם אומרים וכולכם טועים. כבר שבוע אני מתעוררת מאותו החלום: השעה 4 בבוקר, אני מקפצצת ומזיע על כדור פיזיו עם תינוקת ביד. בדיוק כשהיא נרדמת – כדור הפיזיו מתפוצץ ואני מתרסקת על הרצפה. בקטע הזוי הקטנטונת נשארת באוויר, פותחת את העיניים ופולטת עלי תוך צחוק מרושע.

בקיצור אני בהריון שני (לעוד כ3 ימים). הצלחתי להדחיק כל חשיבה רציונלית על קשיים והתמודדויות במשך 8 חודשים אז אני מניחה שעכשיו הכל מתפרץ... זה לא עוד פוסט "אמיץ" על כמה שילדים זה לא רק שמחה וכ"ד, את זה כבר מזמן עברתי :). תחפשו אותי בהום – סנטר, מחלקת חבלים.

אתמול אני ומיכאל סיימנו דיון פילוסופי על פחדים (מיכאל ניצח אותי בגדול). בלון ההיסטריה שלו התנפח עד למלחמת עולם השלישית. החל מהדרדרות בריאותית עד לקריסה נפשית וקינח בקיבוץ נדבות בצומת גהה. "נועה, תינוקות אף פעם לא היו המטרה שלי בחיים...רוב הגברים כאלה" הוא מסיים בניסיון כושל להסביר לי. להסביר את הפחדים, את החשש, מנסה מראש להצדיק את הניתוק העתידי שלו למשך השנה הבאה. אתם באמת כאלה? גברים? רק אנחנו מגיל 5 מפנטזות של הריון ומשפחה? חושבת ופוזלת על שקית בגדי תינוקות שקניתי בקנדה בגיל 17 (שיהיה :)).

לפעמים בא לי מישהו פחות מודע, פחות מפותח, שפשוט יזרום. יזרום עם התינוקת, יזרום עם המשפחתיות. פחות ינתח את החיים, איך שהם משתנים לו ואיך הוא "מפסיד" את עצמו למציאות.

גם אני פוחדת. פוחדת מחוסר שינה. מהעצבים המטורפים שירוצו בינינו. שנריב כל הזמן. מהפגיע באינטימיות. שיהיה לי פחות כסף. שיהיה לי פחות זמן להשקיע בבוק הריון. שאתעצבן מאוד מהר בצילומי ילדים ותינוקות בכלל יעלו לי את הסעיף. שאהיה יותר חולה. שהשכנים החדשים מלמטה יזיזו את הכיסאות של פינת אוכל בשעות הצהריים בדיוק כשארדים את הקטנות ואז אתעצבן וארד למטה ואצעק על הבחורה הפוסטמה שלא מבינה שאפשר להרים את הכיסא ולא חייבים לגרור אותו כמו איזה בת אלף.

התיק מוכן על הכיסא. ערכת ההישרדות שלי לתל השומר. מרחוק אני רואה את אורות הניאון של חדרי הלידה. נשים נשענות על כסאות ועל בעלים עייפים. מגשי אוכל עם עוף קר וג'ילי אדום (מעניין אם אפשר מראש לבקש מנות צמחוניות...? קינואה אולי עם קטניות או שזה מוגש רק בMeatless Monday?). חייבת גם להגיע מוקדם, לבחור חדר שקט, עדיף משהו לא ליד הבריכה, לא אוהבת את הרעש.

המעלית הגיע, שיט...זו השכנה מהקומה מתחת. "אל תדאגי, את לא הראשונה ולא האחרונה...אני בכלל הייתי עם תאומים ובעלי היה במילואים כשנולד השלישי!! אתם הצעירים מפונקים היום" היא אומרת ואני כבר מדמיינת את המשפט הזה על המצבה שלה.

בקיצור חברים אעדכן אתכם בעוד כשבוע.

מוזמנים לאחל לי בהצלחה :)

 שלכם, נועה איזנשטט

 

כל הזכויות שמורות 2016 © סטודיו נועה איזנשטט
- צילום הריון, צילום ילדים ומשפחה
חייגו: 054-5857477, כתובת: תל אביב, בן אביגדור 20.
כתבו לי באמצעות הטופס ליצירת קשר.
הצהרת נגישות

שיחת וואטסאפ