לכל אחד יש משהו אהוב, משהו אישי. לי יש את פייגה. כלבה פואטית ומדהימה אותה פגשנו בצער בעלי חיים. לפייגה כישרונות רבים, היא מדגמנת בהצלחה בגדים שהחותנת היקרה שלי מביאה לי במתנה, אוכלת בהצלחה רבה שאריות של אוכל שאני מבשלת (או את הכל – תלוי באיכות). מקפידה להקיא על השטיח לפחות פעם בשבוע וכמובן פשוט להיות מהממת.
בצילומי הריון אחרונים, הלקוחה התעקשה להצטלם עם פייגה, הסבירה שאחרי שנכנסה להריון, היא ובעלה החליטו למסור את הכלב שלהם למשפחה אחרת. כששאלתי מדוע החליטה למסור אותו ולמה בעצם ההיריון הוא סיבה לוותר על חיית מחמד שלך, הסבירה, שפשוט פחדה...פחדה מהלא נודע, פחדה שלא יהיה זמן, פחדה שהכלבה תגיב בתוקפנות לתינוק שיגיע... קשה לי להיות אובייקטיבית. גם לי יש כלבה שאני כל כך אוהבת וגם אני מתישהו אכנס להריון ואתמודד עם מגוון רחב של פחדים, אבל בשום תסריט אני לא רואה את עצמי מוותרת על הכלבה המדהימה שלי.
אז הריון או לא – היא עוד תקיא כמה שנים טובות על השטיח שלי....
