חרדה, חשש ופחד נכנסו לחנות בגדים...

חרדה, חשש ופחד נכנסו לחנות בגדים...

חרדה, חשש ופחד נכנסו לחנות בגדים...

החרדה זעקה: "וואוו, הג'ינסים האלה יקרים נורא!",

החשש מייד ענה: "עזבי יקרים, הם בטח סוג ג' כולם!", הפחד הוריד משקפי שמש ואמר לשניהם..: "גם ככה עוד חצי שנה זה לא יעלה עלינו..".

קלידוסקופ של שלושתם ממלא לי את הריאות בתשעה חודשים אחרונים, אתם מכירים את הימים האלה, בהם אתם יוצאים לקיוסק לקנות גלידה ומסיימים על אוניה לאלסקה? (דימוי לא מוצלח (: אבל אתם מבינים אותי).

תיכון, דיסלקציה, שירות לאומי, קנדה, נשירה מכל מסגרת אקדמית, צילום, הצלחה, תערוכות, הפקות אופנה, תל אביב, דירה, מיכאל, נישואין והיריון. מרגישה קצת על רכבת הרים שמגיע לסופה, רק שהיא לא עוצרת אלא מתכוננת לזינוק לאי הוודאות.

קצת קשה לי להקשיב לסיסמאות של החברים.. "נגמרים החיים", "תשני תשני.. את עוד תתגעגעי לזה" וכ"ד. האם זה ככה באמת? אז למה? (מצחיק להגיד את זה כשאני בחודש תשיעי...).

ומה עם האבא? (כשזרקתי למיכאל לפני שבועיים שהוא הולך להיות אבא.. הוא חייך והסביר שהוא לא הולך להיות אבא.. אלא "מיכאל עם תינוקת"). מצפים מהבן זוג להתאהב על השנייה הראשונה ביצור אמורפי ולא מגיב. מצפים ממנו לשמוח, להקריב, לתת מעצמו ולהיות שם כל שנייה.. אבל איך לעזאזל? הרי הם לא סחבו בבטן תשעה חודשים שום דבר פרט לבירה פה ושם.

ומה עם האימא? כולי חיה בסרט של תיקונים... תיקונים שיבואו לידי ביטוי בקטנה שלי (טפו טפו). אך מרוב תיקונים שיש לשנינו אולי יותר פשוט לקחת צבא של שיפוצניקים...

איך היא תגדל? כשאני רואה את הנוער היום אני לא מתמלאת בתקווה לעתיד טוב יותר (תסלחו לי, קוראי הצעירים, יש ביניכם הרבה חבריה איכותיים ויש גם קצת פחות..) בלשון המעטה. אז איפה היא תהייה? איזו משבצת תתפוס?

ומה עם הלימודים? אני דיסלקטית ברמות.. מתקשה באנגלית ומתמטיקה, איך אעזור לה בבעיות של "שמוליק יוצא עם מכונית מבאר שבע בשעה 15:00 במהירות 90 ק"מ בשעה..." למרות שאיך שעלות הדלק מזנקת לשמיים, עד אז לשמוליק כבר לא יהיה אוטו וכולנו נחזור לגמלים.

אני אפילו לא אזכיר את נושא הפיננסים, אבל.. ארץ ישאל, אם את קוראת את הבלוג שלי, מציעה לך לדאוג קצת יותר לעצמאיים כמוני לפני שנמצא לנו חברים חדשים! לא נעים לעמוד בתור לקופה בסופר.. להתחרט בשנייה האחרונה ולהשאיר מוצרים על המדפים של המסטיקים... :(

ולסיכום.. תקופת ההיריון שלי עפה כמו 2 שניות.... (אולי זה בגלל ש"יצאנו מהארון" רק בחודש הרביעי?), אני עדיין קצת בשוק מהכול, יושבת על הארגזים בדירה החדשה, מנסה להבין איך לעזאזל הפינצטה הגיעה לקרטון המצעים שלי ובעיקר מנסה לעכל ולהכין את עצמי ללידה, לתינוקת, לבן זוג שלי ולחיים של אחרי..

מאחלת לכולנו המון אהבה ושלום בשנה החדשה,

נועה

כל הזכויות שמורות 2016 © סטודיו נועה איזנשטט
- צילום הריון, צילום ילדים ומשפחה
חייגו: 054-5857477, כתובת: רמת גן, שדרות ירושלים.
כתבו לי באמצעות הטופס ליצירת קשר.